לקראת השנה האזרחית החדשה, בהמשך ל 2021 שהיוותה ברובה תקופת הסתגלות למציאות החדשה על רקע הקורונה, הנה כמה מגמות לשים לב אליהן בשוק העבודה –

משמעות העבודה ההיברידית –

אם בשנים הרחוקות טרום הקורונה דיברו על בעיית השעות הנוספות של העבודה מהבית אחרי יום מלא במשרד, הרי שהקורונה יצרה נורמה של עבודה מהבית במהלך חלק מהשבוע לכל הפחות. עכשיו רשמית אין גבול בין העבודה לבית, אבל גם אין צורך להימצא במשרד כל כך הרבה – כך שזה בהחלט הגיוני.

מחקרים ראשוניים מציגים בעייתיות בעבודה מהבית בהקשרים של שיתופי פעולה, חדשנות וגם חיי חברה משרדיים, אבל מנגד, הם מציגים תפוקה מוגברת וחסכון כלכלי משמעותי למעסיק כמו גם חסכון זמן משמעותי לעובדים.

רוב המעסיקים החליטו לייצר מודל היברידי ככל הניתן – ימים מסוימים בהם מגיעים למשרד וימים מסוימים בהם עובדים מהבית, וכך מקבלים את הטוב משני העולמות. כך לפחות זה נראה בשלב זה.

עבור מנהלי חוויית העובד (או השם שלשמחתנו פחות תפס – “מנהל/ת אושר ארגוני”), המשמעות היא שחוויית העובד היא כבר לא במשרד, והתרומה של מקום העבודה היא בשיפור חוויית החיים של העובדים, גם בשעות בהן הם נמצאים בבית. הדברים מתבטאים במשלוחי פינוק לחג או במימון עמדת עבודה נוחה, כמו גם באירועי גיבוש שונים שמתקיימים באופן מקוון. בחלק מהמקומות גם עזרה נפשית זמינה יותר מבעבר, במיוחד במדינות שחוו סגרים ממושכים.

 

גמישות היא שם המשחק –

מי שיושב יום שלם מול פגישות בזום ומתקשה למצוא זמן לארוחות צהריים, אולי עובד מהבית אבל נמצא תחת לחץ מתמיד. מקומות עבודה יבחנו גם בהתאם לגמישות הזמנים שהם מספקים לעובדים שלהם ולא רק בהתאם לגמישות המקום. לעבודה היברידית אתגרים משלה ואלו יצטרכו להיפתר בהדרגה, אבל אלמנט הגמישות הוא כבר הרגל שהשתרש ועובדים אף מציבים אותו כתנאי לחתימה על חוזה העסקה חדש. המגמה הזו צפויה להימשך גם ב 2022.

 

אקטיביזם במקום העבודה –

זה כבר מזמן לא סוד שהדור החדש דוגל בהרבה יותר מעורבות חברתית מקודמו, חושב פעמיים על המטרות אליהן הוא מתעל את כישוריו ובאופן כללי – שואף לייצר שינוי ולהפוך את העולם לטוב יותר. מעורבות של עובדים במקום העבודה שלהם גבוהה יותר כשהיא משלבת גם תחושת משמעות , והדבר חשוב למעסיקים במיוחד בכל הקשור לאנשים שממלאים תפקידים עם חסמי כניסה גבוהים. במילים אחרות, תפקידים קריטיים אבל קשים לאיוש (כן , ניחשתם – תפקידים טכנולוגיים בעיקר) קובעים את הטון גם בהיבטים של מעורבות חברתית משמעותית.

אבל התופעה הזו, אצילית ככל שהיא נשמעת, טומנת בחובה גם סכנות של ערבוב פוליטיקה במקום העבודה, בעיה שאת ניצניה אפשר לראות בארה”ב בעיקר. כרגע, מרבית תשומת הלב ניתנת לשליחות המעשית של המוצרים שמקום העבודה מייצר, כמו גם להתנדבות למען הקהילה בנושאים שאינם מעוררי מחלוקת. אין לדעת לאלו כוונים העולם יפנה בשנה הזו, אבל נראה שהחשיבות של מטרות חברתיות תמשיך להיות חלק מהמעטפת שגורמת לארגון להיתפס כטוב או רע.

מגמת הפרילנסרים תימשך-

אם לא שמעתם על “ההתפטרות הגדולה” – זו תופעה קיצונית בארה”ב בה אנשים רבים (למעלה מ 4 מיליון) מתפטרים ופשוט לא מוכנים לחזור לשגרת העבודה שהיו מורגלים בה לפני הקורונה. גם בארץ, החזרה מחל”ת לא נראתה אטרקטיבית להרבה מאוד אנשים שמחפשים אלטרנטיבות. עוד לפני הקורונה, תופעת ה gig economy החלה לפרוח ואיתה העבודה על פרויקטים לצד משרה מלאה או כעבודה מבוססת פרויקטים בלבד. אלו שהתרגלו לשגרת “כלכלת החלטורות” או העבודה המבוססת פרויקטים, הרבה פעמים עשו זאת כי הם גילו מערכת שתמכה בחיי נוודות דיגיטלית – אפשר לעבוד בכל זמן מכל מקום. לפחות לבינתיים. בלי יותר מידי מחויבות, אבל לרוב גם בלי יותר מידי כסף.

הנוודות הדיגיטלית לא חזרה למלוא הפוטנציאל שלה ב 2021 בגלל מגבלות הטיסות בעולם מוכה קורונה, אבל חוסר הרצון למחויבות מוחלטת למקום עבודה מסוים – התקבע והשתרש תרבותית בקרב הרבה מאוד אנשים, צעירים בעיקר.

עם זאת, התחושות של העובדים שלא רוצים להמשיך במחויבות גבוהה למעסיקים הן לא כל הסיפור. הפקטור הנוסף הוא ה skill gap – פערי הכישורים שמתגלים במקצועות טכנולוגיים בעיקר, גורמים למעסיקים לשכור חברות חיצוניות למילוי משימות טכנולוגיות שדורשות מומחיות ייחודית. הכשרת עובדים פנימיים לוקחת זמן, ולמשימות מיידיות צריך אנשי מקצוע בעלי מומחיות ספציפית. אם יש היצע ויש ביקוש – נראה שמגמת העבודה הקבלנית/פרילנסרית רק הולכת לגדול בשנה הקרובה.

 

אז עוד מעט העולם סוגר שנתיים של מסכות ושנה של חיסונים אבל אין סימנים לדעיכת המגפה. היא נמצאת כאן מספיק זמן כדי שההשלכות שלה, שהיוו קטליזטור להרבה תהליכים בעולם העבודה, כנראה ימשיכו לשנות אותו במהירות. בתקווה שנוכל להיפטר מהמסכות אבל להשאיר את הגמישות – שנה אזרחית טובה לכולם!