כפי שאתם יודעים, באתר MyRole אנחנו בוחנים בין היתר שביעות רצון של העוסקים במקצוע מסוים. ללא קשר למקצוע או תחום עיסוק מסוים, מתוך נתוני “מאקרו” מצאנו שבטווח הגילאים 28 עד 31 שביעות הרצון היא הנמוכה ביותר בהשוואה לגילאים אחרים.
כשבוחנים שביעות רצון בעבודה בד”כ מקובל להתרכז בהיבטים הנוגעים למקום העבודה (מעבר למקצוע). כך במחקרים רבים ניתן למצוא מאפיינים שמשפיעים על שביעות רצון כגון סביבת העבודה, מערכת היחסים עם הממונים, רמות עצמאות בעבודה, הכרה בהישגים, יחסים עם הקולגות, בטחון תעסוקתי, אופק קידום ועוד משתנים רבים.
אז איך ניתן להסביר את נושא הגיל ושביעות הרצון הנמוכה בו בהיבטים תעסוקתיים?
ההסבר ההתפתחותי
אחד ההסברים נוגעים להתפתחות פסיכולוגית של מבוגרים שלא קשורה ישירות לעבודה, אבל מתבטאת בין היתר דרך ההיבט המקצועי של החיים. ממש כמו לילדים, גם למבוגרים יש שלבים התפתחותיים, ולפי תורתו של אריקסון טווח הגילאים הזה נופל בשלב ה early adulthood , הבגרות המוקדמת. דניאל לוינסון הדגיש שגילאי 28 עד 30 מתאפיינים ברצון לבנות בסיס חיים חדש ושונה מזה שנבנה עבור שנות העשרים לחייו של אדם. כשהחיים הופכים להיות “רציניים” יותר, קיים שלב מעבר שיכול להתבטא בירידה זמנית בשביעות הרצון במגוון תחומים כתוצאה מהשינוי האישיותי.
“אני מעדיפה לקרוא לזה הסבר השינויים בחזון” אומרת רוית ויצמן תמיר, מייסדת אתר MyRole. “מהנתונים שאנחנו אוספים בשנים האחרונות, ניכר שהשינוי בין החזון של אדם לגבי עתידו המקצועי בגיל 24 שונה בתכלית מהחזון שלו בגיל 29 למשל. בשנים שאחר כך עדיין קיימים שינויים וכל פעם הצבת מטרות חדשות ומותאמות לשינויים האלו, אבל לא באותו סדר גודל. בסביבות גיל 28 לפעמים החזון רחוק מהמציאות שנות אור כי מנטלית ההסתכלות היא כבר בוגרת יותר אבל המעמד עדיין ג’וניור או פשוט רחוק מאוד מהתחום החדש בו מתעניינים. נוצר מצב שאדם משקף בעבודתו היומיומית את השאיפות המקצועיות שהיו לו בעבר, אבל הן ממש לא תואמות את התכניות שיש לו כיום. התופעה הזו מתרחשת בהרבה נקודות זמן בקריירה, אבל היא הכי נפוצה בסביבות גילאי 30. מהרגע ששביעות הרצון יורדת ועד שמבוצעות פעולות רלוונטיות, עוברים חודשים רבים ולפעמים אפילו שנים. ”
אז נושא החזון הוא חלק מהנושא ההתפתחותי הכללי של מבוגרים?
“כן, הוא פשוט ספציפי יותר לעולם העבודה. לא מדובר בחוסר שביעות רצון כללי וקשה להגדרה, אלא בתחושה ברורה שהמסלול המקצועי בו כרגע אדם נמצא לא עונה יותר על שאיפותיו העדכניות.” הממצאים האלו בהחלט מתיישבים עם התאוריה של לוינסון בנושא הרצון לייצר בסיס חדש. ישנם מחקרים המעידים על כך שחוסר שביעות רצון בהמשך הקריירה מוכתב מעוד הרבה פרמטרים, אבל בטווח הגילאים הזה בולט שחוסר שביעות הרצון נובע ממרחק גדול מאוד בין השאיפות העתידיות לבין המסלול שבו התחילו אנשים בתחילת שנות העשרים שלהם.
הסבר הותק בעבודה הראשונה
“אנחנו יודעים שעקרונית עליה בגיל מקושרת לעליה ברמת שביעות הרצון בעבודה, גם הנתונים שנאספים אצלנו מאששים את הטענה הזו ועולים בקנה אחד עם מחקרים גלובליים בנושא. כשמסתכלים על מחקר השוואתי שמבוצע בארה”ב עולה ששם שביעות הרצון יורדת כבר בסביבות גיל 26 ,מה שמעלה את המחשבה שאולי לא הגיל הוא העניין, אלא כמות השנים בעבודה.” כיוון שמעבר לים אין שירות צבאי חובה כידוע, התהליכים מתרחשים קצת מוקדם יותר. בד”כ רואים מוטיבציה גבוהה בתחילת העבודה כשאדם נמצא פחות משנה בתפקיד. כשמדובר בתפקיד ראשון אנשים עדיין נמצאים ב”מוד” של למידה ואנרגיה של התחלה שיורדת עם הזמן באופן טבעי. העניין הוא שבגלל היעדר נקודת ייחוס בשלב ההתחלתי לוקח זמן עד שהתחושות השליליות מחלחלות. במקביל, הבנאדם משתנה, מתפתח ולא בהכרח מתעניין באותם נושאים ולכן אחרי שנה עד שנתיים בעבודה, קל לזהות ירידה משמעותית במוטיבציה, מה שבהחלט מסתדר עם הנתון של גיל 28.
ירידה בשביעות הרצון קיימת בכל עבודה אחרי תקופה?
כן, ומצד שני עליה בשביעות הרצון עם הגיל. לכן בגילאי 28 עד 31 חווים גם את הדעיכה האופיינית בהתלהבות מהעבודה מצד אחד ומצד שני עדיין נמצאים בשלב התחלתי מבחינת גיל, מעמד ושכר. השונה בעבודה הראשונה במובן הזה הוא שזוהי העבודה שאליה נכנסים עם הציפיות הכי גבוהות ולכן גם האכזבה גדולה יותר. בנוסף, זו עבודה שמגיעים אליה פחות מתוך תחושת בחירה ויותר מתוך רצון עז למצוא עבודה ולצבור ניסיון כדי להסיר את מגבלת “חוסר הניסיון”. בהמשך חופש הבחירה גדל, ואיתו גם שביעות הרצון לפחות באופן חלקי.
השערת המעבר להורות
השפעות המעבר להורות ושביעות רצון בעבודה נחקרו בהרבה מחקרים, וקשה לומר שהתוצאות חד משמעיות הרבה בגלל שההעדפות המקצועיות של הורה לילדים בני שנתיים או פחות שונות לעיתים מהעדפותיו של הורה לילדים בגילאי ארבע למשל. בישראל לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האשה הממוצעת הופכת לאם בגיל 27 וחמישה חודשים, כאשר הגיל החציוני של האשה היהודייה הוא 28 ושלושה חודשים בלידה ראשונה. הגבר הממוצע בישראל הופך לאב קצת מאוחר יותר (בין 31 ל 33, הנתונים מדויקים פחות אצל האבות), אבל עדיין מדובר בטווח שנים מקביל לירידה בשביעות הרצון בעבודה. האם זה קשור?
ממחקרים בנושא אפשר לראות שעם הכניסה הראשונית לשלב ההורות השאיפה לגמישות ושעות נוחות גבוהה במיוחד, ומתעצמת כשיש יותר מילד אחד מבחינת הקריטריונים לאופי העבודה. אבל הנתון הזה לא נשאר יציב לאורך כל שנות ההורות בהכרח, ודווקא הרצון לעניין והתפתחות אישית בעבודה הופך לעיתים חשוב יותר להורים מאשר לגרסה הטרום הורית של עצמם. ההסברים לכך גם לא חד משמעיים ונעים בין הסברים כמו “דוגמא אישית לילדים” לבין “ילדים גדלים ואני רוצה להתפתח”, אבל בהחלט ניכרת מוטיבציה גבוהה לשפר את שביעות הרצון בעבודה בהיבטים של עניין ואופק. גם נושא השכר נוכח ההוצאות הרבות שיש להורים עולה כנושא משמעותי, אבל גם הוא מופיע פחות בשלבים הראשונים של המעבר להורות, ויותר בשלבי ההמשך. המחקרים האלו בעצם מצביעים על כך שבעוד הורים ותיקים יחסית מדרגים עניין והתפתחות אישית במיקום גבוה, הורים טריים לפעמים מתפשרים, מה שיכול להוביל לשביעות רצון נמוכה יותר.
“מדובר בהשערה שדורשת מחקר יותר מעמיק כדי לקבוע ממצא כזה אבל מכל מקום, יתכן שנושא המעבר לססטוס הורי מסביר את הירידה בשביעות הרצון דווקא בשלב זה, בעקבות הקושי לשלב מספר מחויבויות גדולות. עניין זה כאמור דורש בדיקות נוספות ובכל מקרה מתאזן בהמשך לפי מחקרים בנושא.” מציינת רוית.
איך כל זה קשור לציפיות?
בדור שמחונך על ההנחה שעבודה היא הרבה מעבר לפרנסה והיא מקור מרכזי להגשמה עצמית, לא מפתיע שהציפיות של המגיעים לעבודה הראשונה גבוהות במיוחד. הפער בין הרצוי למצוי בולט מאוד, והוא בא לידי ביטוי כאמור בין שנה לשנתיים אחרי תחילת התפקיד הראשון באופן סטטיסטי. לעבודה השניה מגיעים עם ציפיות ריאליות יותר, מעבר לעובדה שגם המצב האובייקטיבי כבר מאפשר יותר בחירה. התהליך של התאמת הציפיות למציאות לא קל בכלל, ולעיתים אורך שנים. מובן שטווח הגילאים הזה מאופיין בתהליך התאמת הציפיות מכל הסיבות שצוינו.
אנשים ממש חווים את זה כמשבר?
לא בהכרח. דבר ראשון צריך לזכור שהנתונים הם סטטיסטיים, וגם אנשים ששביעות רצונם אכן יורדת משמעותית לא בהכרח חווים משבר אלא יותר עסוקים בשאלות של בניית זהות מקצועית חדשה. אחד הקשיים המרכזיים בתהליך הזה הוא שהרבה פעמים יודעים “מה לא” אבל לא בהכרח יודעים “מה כן”.
למה ומתי זה משתפר?
נקודת האור היא שקיימים הרבה מאוד נתונים המעידים על עליית שביעות הרצון בעבודה עם הגיל, אחרי גיל 35 ועוד יותר אחרי גיל 40. בין אם מסיבות של התאמת ציפיות למציאות של שוק העבודה, מעבר לשלב קל יותר טכנית בחיים או מסיבות אובייקטיביות של תנאים ומעמד מקצועי. לפי נתוני שביעות הרצון ניכר שרוב האנשים עוברים את השלב הזה יחסית בהצלחה.