איך הגעתי למקצוע הזה בכלל?

איך הגעתי למקצוע הזה

 

מצחיק אותי כשאני רואה את מבטי ההערכה של אנשים ברגע שאני מספר שיש לי משרד עו”ד משלי.” אמר עידו. עידו עו”ד צעיר יחסית שפתח משרד  רק שנתיים אחרי ההתמחות, והוא גם הצליח. אבל אז התחילו ההרהורים.

אם מישהו היה מספר לי שזה מה שיצא לפני עשור, כשהייתי סטודנט נלהב, הייתי חושב שהוא חי בסרט.” אמר עידו כדי להדגיש עד כמה השיג אפילו מעבר למה שחלם במובן מסוים. אבל בינתיים קצת נמאס לו לעבוד כ”כ קשה, למרות התגמול הכלכלי,  ובעיקר – נמאס לו להילחם כל הזמן. “אני מהאנשים האלו שתמיד מתנדבים, לועד, לעזרה או לכל דבר. בתקופות מסוימות בחיים קראו לי אפילו דובון אכפת לי, זה שונה מאוד מהיומיום שלי, בואי נגיד ככה“. עידו הרגיש, כמו הרבה אנשים, שהוא לא בהכרח במקצוע הנכון.

יש עוד מרכיבים לבעיה?

פתאם אני נמצא במקצוע שלא ברור לי איך הגעתי אליו.” עידו המשיך. “למדתי משפטים כי עניין אותי צדק, חוק, רציתי לעסוק במשהו שיפתח לי הרבה דלתות, רציתי להכיר הרבה אנשים…אבל לא היה לי מושג עד כמה אהיה שחוק, בשלב כ”כ מוקדם, מהמלחמות הבלתי פוסקות האלו“. במצבים האלו, אסור להסיק מסקנות מהר מידי. אולי מעניינת את עידו תאוריה ופחות הפרקטיקה? אולי הוא פחות בנוי לעימותים? אולי הוא פשוט זקוק לאוורור והבעיה היא יותר שחיקה ולאו דווקא חוסר תשוקה למקצוע? האם זה מקור הבעיה היחיד?

אתה בטוח שעניין המלחמות מטריד אותך, המהות עצמה, או פשוט הלקוחות והפרויקטים שיש לך?” שאלתי. ניסינו לשחזר לאחור מתי החלו התחושות האלו להופיע.

התחושה הזו קיימת כבר איזה שנתיים, בעיקר בגלל שהעבודה שלי מתמקדת באותם נושאים ובמספר תיקים מצומצם כמו שאשתי מדגישה כל הזמן. זה באמת “more of the same ” , וזה גם קשור לכמה בעיות אינטגרליות של המקצוע, אבל אין מה לעשות – אני לא יכול לסגור את המשרד.” עידו שלל מכל וכל פניה לתחום אחר, בעיקר מסיבות פראקטיות, ואולי לא רק. כך או כך הוא הרגיש תקוע.

Stuck in a moment and now you can’t get out of it

בנוסף לתחושה של עידו שאין לו ממש איך לצאת מהמצב הזה בגלל כל מיני אילוצים, הוא גם היה לכוד ברגשות אשם מעצם העובדה שהוא לא מרוצה ממשהו שלכאורה נראה כהתגשמות כל החלומות של הורסיה היותר צעירה שלו, כשהיה סטודנט נלהב, כפי שהוא מתאר.

בסופו של דבר כמה שינויים קטנים שיפרו את המצב לטווח הקצר. ברמה הפסיכולוגית – עידו הפנים שלא סתם המשפט “דברים שרואים משם לא רואים מכאן” כל כך תפס, ורגשות אשם על חוסר שביעות רצון לא תורמים, ובניגוד לדעה הרווחת – “לחשוב חיובי”, כפי שהמליצו לו חברים, לא ממש עוזר כשמדובר במשהו שמפריע לנו באופן מהותי. עידו לא רצה לחשוב על החלפת תחום, אבל כן רצה לשפר את התחושות שלו לגבי העבודה הנוכחית. כמה שינויים  קטנים עשו הרבה –

1. הוא שינה קצת את המבנה וההיררכיות של המשרד (שהכיל סה”כ 3 עובדים), שחרר להם קצת יותר עבודה ובדק באופן מדגמי את העובדים שלו. זה עזר לו להוריד את רמת ההתשה היומיומית שלו, ובמקביל פינה אותו לחפש תיקים חדשים בצורה יותר מפוקסת.

2. לא רק שהפגישות שקבע לעצמו על בסיס יומי מהוות פיתוח עסקי חיוני למשרד, על הדרך הוא נהנה יותר מהיומיום. “אני נפגש עם הרבה אנשים, אפילו שזה במסגרת העבודה אז כל המיילים שמחכים לי בערב… ואפילו שאני משלם יותר לעובדים שלי…זה שווה את זה כי אני פותח את עצמי לעוד הזדמנויות, והיום שלי עובר יותר מהר. הרבה יותר.” הוא כתב לי אחרי תקופה.

3. במקביל המשרד עבר מיקום פיזי לבניין חדש, וגם זה שיפר משמעותית את המצב ורענן את השגרה.

לא תמיד אפשר לעשות שינוי גדול ובומבסטי, לא תמיד זה נכון במכלול השיקולים. אבל כמה שינויים קטנים גם תורמים בדרכם שלהם.