איפה החלומות שלי ואיפה אני?

חלומות

קורה לכם שאתם מרגישים שהפער בין החלומות שלכם למציאות הוא עצום? זה קורה להרבה אנשים. יש כאלו שעושים צעד, ועושים אותו באחריות, כדי להגשים את החלומות שלהם. מישהי יקרה לליבי (נקרא לה ליבי, שם בדוי) עשתה לא מזמן צעד כזה, היא ממש בעיצומו של תהליך, אפילו כבר לקראת סופו היום. זה מה שהיא סיפרה לפני שנתיים –

אחרי למעלה מעשר שנים, לפני שנה בערך הבנתי שמיציתי את המקצוע שלי לחלוטין, והחלטתי לבנות לעצמי דרך חדשה. אני עובדת בתעשיית הפיננסים בעשר השנים האחרונות, בשלוש השנים האחרונות אפילו במשרה נוחה יחסית מבחינת שעות (בניגוד לשתי המשרות הראשונות בהן עבדתי שעות מטורפות). לפני שנה החלטתי שמה שבאמת מעניין אותי זה תזונה. את זה אני רוצה ללמוד ובזה אני רוצה לעסוק. בחצי שנה האחרונה החיים שלי נעים בין עבודה במשרה מלאה, לימודי תזונה כולל מבחנים ולילות לבנים של למידה, הגעה לשיעורים והרצאות, ובל נשכח – ילדה קטנה שאני מגדלת. עם כל התמיכה של בן זוגי, אני עדיין לא מוכנה לוותר על תפקיד האמהות.

אז התחלתי בעצם לצעוד לעבר איזה חלום של חיים שיהיו לי. אני מקווה שכשזה יגמר אני אעבוד כתזונאית ואתפרנס מזה יפה. מקווה שאני אוכל לעשות את מה שאני באמת אוהבת.

אבל בינתיים….

מהלימודים אני מאוד נהינת, רק שאני מאוד עייפה אז אני לא יכולה באמת למצות את כל ההנאה מזה, כי אין מה לעשות, צריך גם להתפרנס. בעבודה יחסית מתחשבים, אבל עדיין – מדובר בהמון שעות ביום. הבת שלי בגיל שהיא עדיין לא כועסת בימים שבעלי איתה ואני לא מספיקה להגיע אפילו להשכיב אותה לישון, אבל היא בפירוש שמה לב לזה שלרוב החברות שלה כבר יש אחים קטנים, ואי אפשר להתעלם מזה שגם הרחבת המשפחה צריכה להיכנס לתכניות האלו בתוך המרתון של שלוש שנות לימודים.

אז יש לי חלום, התחלתי לפעול בכוון של להגשים אותו, וזה הרבה יותר טוב מאשר להיות סתם מתוסכלת מהמקצוע שלי בלי לעשות כלום בנדון. רק שהצעידה לעבר החלום הזה מאוד מאוד מורכבת ואינטנסיבית ובאה על חשבון זמן עם המשפחה ושעות שינה.

אני מסתכלת קדימה ואין לי מושג איך במהלך השנתיים וחצי הקרובות אצליח לעשות את כל מה שאני רוצה – לסיים לימודי תזונה, להמשיך לעבוד ולהתפרנס, לגדל את הבת שלי ולהרחיב את המשפחה וגם לשמור כוחות לאתגר שיחכה לי אחרי הלימודים – להתחיל לעבוד בתחום שיש בו כ”כ הרבה תחרות.

הדרך להגשים חלום

המסלול לעבר הגשמת ה”חלום” הוא כ”כ ארוך ורצוף מכשולים שאני באמת קצת מתייאשת כשאני חושבת קדימה. בעיקר היאוש מגיע כשאני יושבת ללמוד למבחנים וחושבת לעצמי שאני לא סטודנטית בת 23 שיכולה להשלים שינה במהלך היום אחרי המבחן. ומצד שני אני מאוד גאה בעצמי שאני הולכת לכזה מסע דווקא בשלב בו אני נמצאת בחיים, שכמעט ולא מאפשר שינויים.

כל יום אני חושבת משהו אחר, לפעמים קצת מתייאשת, לפעמים מתרגשת כשאני לומדת משהו חדש בלימודים שאני מרגישה שבאמת מעשיר אותי, בסופ”שים כשיש לי זמן עם בן זוגי ועם הבת שלי אני שמחה יותר, ובמהלך השבוע אוכלים אותי רגשות אשם. אבל בינתיים עברה חצי שנה מתוך המסלול של שלוש שנים, מקווה שאני אתרגל ואוכל גם להנות מהצעדים לעבר הגשמת החלום הזה.

עברו שנתיים – והסטטוס היום אחר לגמרי. ליבי (שם בדוי כאמור), התחילה לעבוד בחברה שמייצרת מוצרי מזון ותרופות, בתפקיד בעל אופי מכירתי, שונה ממה שהיא עשתה בעבר. התפקיד גמיש יותר, כך שהלימודים שלה השתלבו הרבה יותר טוב, והיא כבר לקראת סיום התואר. בינתיים היא הצליחה ליצור קשרים מצוינים עם הרבה גורמים שיוכלו לעזור לה אם וכאשר היא תרצה לעבוד כתזונאית באופן בלעדי. בחברה שבה היא עובדת יש לה אופק קידום אם היא תחליט להישאר, ואת תעשיית הפיננסים ששיעממה אותה היא עזבה לחלוטין.  אגב, גם בפן המשפחתי היא בהריון שני. והכי חשוב – היא הרבה יותר שלמה עם עצמה ויותר שלווה.

הסיפור שלה בעיני מייצג תהליך מאוד יפה של שינוי למי שלא רוצה או לא יכול פשוט לעזוב הכל, ומעדיף לעשות את הדברים באופן הדרגתי. למרות שהיא מעידה על עצמה כאדם שאוהב “ללכת על בטוח” היא לא ויתרה על הגשמת חלום, ובלי לייפות את התהליך הלא פשוט הזה – היום כבר אפשר להגיד שהיא צלחה אותו יפה מאוד. לפני כמה שבועות היא כתבה לי :

“זה לא שהאתגרים נגמרו, וחלקם רק מתחילים, אבל אני ממש מרוצה שעשיתי את השינוי. לא יכולה אפילו לדמיין את עצמי בתחום הקודם.”

אז מה אתכם? מי שמתעניין בכוונים חדשים – בואו לבדוק אפשרויות ב MyRole.co.il

לשאלות – https://myrole.co.il/?page_id=177