“מה אם אני טועה?” חמש דרכי התמודדות עם ספק עצמי

מה אם אני טועה?

 

בין אם קודמת ממש לאחרונה לתפקיד שאתה לא בטוח שיש לך את הכלים להצליח בו, בין אם את יזמית שרוצה להוציא את האפליקציה שלה אבל מתעכבת, אם אתם אמנים שמרגישים שלא הצלחתם להוציא מעצמכם את המקסימום ביצירות האחרונות, או סתם אנשים שרוצים לעשות משהו ולא מרגישים בטוחים, השורות הבאות מוקדשות לכם:

הגדרה פסיכולוגית (מיני רבות, של פירס שוורצר וסרסון ) לספק עצמי “מקבץ מחשבות שליליות בנוגע ליכולתו של אדם להשיג את מטרותיו” .

נשאלת השאלה איפה עובר הגבול בין ביקורת עצמית בריאה ובונה לבין ביקורת עצמית הרסנית, עד כדי ספק עצמי מוגזם שיכול להגיע למימדים של הפרעה מחשבתית?

לפני שאתם מחבלים לעצמכם בתכניות, הנה כמה רעיונות לאיך להימנע מהמלכודת הזו:

1.      האויב נמצא מבפנים – את זה כבר הבנו. אבל לפעמים הוא מתחפש. הוא לא יופיע כמחשבות שליליות בהכרח אלא כתירוצים. “אין לי משאבים למשימה הזו” ” עכשיו זה לא הזמן הנכון” ” לא צריך את הפיצ’ר הזה בכלל” ועוד. כך נצדיק בפני עצמנו את כל הסיבות ללמה לא, כשבעצם יש לנו ספק רב ביכולת של עצמנו לעמוד במשימה. כשלב ראשון בואו נזהה את המחשבות האלו.

2.      למה אנחנו מתרצים תירוצים? אם באמת זה לא הזמן הנכון, מה אני יכולה לעשות כדי לקדם דברים בכל זאת?  אם אין לי משאבים – איך אני אשיג אותם? אולי חסרה לכם מיומנות? חוששים לפרסם ברשתות חברתיות או להתקשר ללקוחות? חוששים שהטכנולוגיה מורכבת מידי? שהמשימה “גדולה” עליכם? זה בסדר, אבל תרגלו קצת מודעות עצמית עד שתבינו למה בדיוק אתם לא מסתערים על המטרות שלכם. מה הוא בדיוק מקור הספק? כי מיומנויות אפשר להשלים, שיתוק שלא מאפשר לבצע משימה מזיק הרבה יותר.

3.      יש הבדל בין פתיחות לביקורת ולעצות לבין צורך באישור בלתי פוסק מהסביבה. נחשו מה? אנשים לרוב מרוכזים בעצמם ולא ימחאו כפיים גם כשיעריכו מאוד את עבודתכם. עוד משהו? במיוחד אנחנו כישראלים יצרנו חברה מאוד ביקורתית. תמיד תהיה ביקורת על העשייה שלכם. תקשיבו, תפנימו, אבל לא כל עצה מחייבת אתכם ואסור שכל זבוב יסיט אתכם מהדרך. אנשים שנוטים לספק עצמי צריכים להתמודד עם הצורך באישור סביבתי הרבה יותר מהנורמה. אף פעם לא כולם יחשבו שכל מה שאתם עושים מושלם. הבינו אם התפקוד שלכם עונה על הצורך והגדרות התפקיד, ובמידה וההגדרות עמומות מאוד – האם זה עונה על הסטנדרטים שלכם?

4.      במיוחד כשחוסר הודאות עולה, צריך עוגן להישען עליו. אין עוגן טוב יותר מערכים בסיסיים שיסייעו לכם לנווט גם בסיטואציות מורכבות. ביקשו מכם לעשות פעולה בתחום האפור של היושר בעבודה שלכם? תתנגדו אם זה סותר את הערכים שלכם. עשו הכל כדי למצוא דרך חלופית ופתרון אחר לסיטואציה. יש משהו שנורא מטריד אתכם בעבודה מבחינה ערכית? אל תתטאו את זה מתחת לשטיח.  לא מאמינים? תשאלו את Bill Jensen  שכתב על זה ספר. הוא כתב על מנהלים בכירים ויזמים בולטים שכולנו מכירים, שמכל הדברים מייעצים להקשיב לחושות הבטן ולערכים הפנימיים במיוחד בזמן התנהלות בסיטואציה מעורפלת.

5.      חמלה עצמית זה צמד מילים שנשמע כמו אימרה דתית, אבל הכוונה היא לסלוח לעצמנו. האמת היא שיש קורלציה גבוהה מאוד בין חמלה עצמית להערכה עצמית גבוהה יותר. זה אולי נראה אינטואיטיבי כי אנחנו עלולים לחשוב שמי שמצפה מעצמו לקצת פחות גם הערכתו העצמית תפגע פחות כשדברים לא יסתדרו, אבל זה הרבה יותר מורכב. ציפיות עצמיות וחמלה עצמית אינן הפכים, הציפיות יכולות להיות גבוהות ועדיין גם הסלחנות. דברים אף פעם לא מסתדרים במאה אחוז מיד. גם אם הסטנדרטים של אדם גבוהים מאוד בכל פרמטר, עדיין היכולת לבטא חמלה עצמית כשמשהו לא עובד כמתוכנן תוביל אותו לחוסן נפשי גבוה יותר, וסביר להניח שגם לאורך רוח. Dr. Neff  מאוניברסיטת טקסס מבטא יפה מה שאולי יעזור לכם לסלוח לעצמכם – “איפה החוזה שחתמת כשנולדת שמחייב אותך להיות מושלם”?